החלטה בתיק ב"ש 90469/06

1.          לפני ערר על החלטת בית-משפט השלום בראשון-לציון (כב' השופט היימן), מיום 29.1.2006, ב- ב"ש 1209/06 , לפיה על המשטרה להחזיר לידי המשיבה מסמכים שנתפסו במשרדי המשיבה במהלך חיפוש כדין במסגרת חקירה פלילית המתנהלת כנגדה.

            המשיבה, חברה העוסקת במתן שירותי אינטרנט, נגדה מתנהלת חקירה פלילית בחשד לעבירות לפי סעיף 227 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בגין פרסום אתרי הימורים באינטרנט.

            במסגרת חיפוש שנערך במשרדי המשיבה, נתפסו המסמכים המהווים חוות-דעת משפטיות שנערכו לבקשת המשיבה על-ידי יועציה המשפטיים ועניינם חוקיות התקשרותה העסקית של המשיבה ופרסום אתרי הימורים באינטרנט.

            בית-משפט קמא קבע, כי המסמכים שנתפסו חסויים, באשר אלה הוכנו לצורך הליך משפטי צפוי ועל-כן הורה על החזרתם לידי המשיבה, ומכאן הערר שלפני.

            לטענת באת-כוח העוררת, שאלת החיסיון תיבחן בשלושה שלבים כדלקמן:

            1.          האם יש חיסיון.

            2.          האם היה ויתור הלקוח על החיסיון.

3.          האם במסגרת איזון האינטרסים, ראוי להעדיף האינטרס הציבורי בגילוי האמת או - אינטרס הלקוח בחיסיון.

כאשר לטענת העוררת, די בכל שלב בפני עצמו כדי לדחות טענת החיסיון.

מוסיפה וטוענת באת-כוח העוררת, כי השאלה המרכזית בחקירה הינה יסוד נפשי של החשודים, כלומר, האם ידעו שאסור לפרסם הימורים באינטרנט, כפי שפורסמו בפועל. חוות-דעת שניתנו בזמן-אמת, והמהוות מסמך אובייקטיבי, מהוות חלון אל הלך-מחשבתם של החשודים, ועל-כן המסמכים חיוניים ביותר לחקירה עצמה.

עוד נטען, כי על המשיבה להוכיח כי בעת הכנת המסמכים המשפטיים היה צפי ממשי להליך משפטי, על-מנת לחסות בצל החיסיון. טענה זו נתמכת בקביעת בית-המשפט ב- רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' עפרה גלעד ואח', פ"ד מט(2), 516 .

מאחר ועל-פי דברי המשיבה חוות-הדעת הוכנו טרם מעורבותה העסקית בתחום פרסום הימורים באינטרנט ובטרם החלה חקירה פלילית, ועל-כן לא נראה באופק הליך משפטי צפוי - הרי שלא מדובר במסמכים משפטיים חסויים.

2.          לגופו של עניין דין הערר להידחות.

מסמכים הנערכים לצורך היוועצות עם עורך-דין בקשר להליכים משפטיים, עכשוויים או צפויים, הינם מסמכים חסויים.

עורך-הדין שערך מסמכים אלה אינו חייב את גילויים, ולא ניתן להציגם, בין אם אלה מצויים במשרדו של עורך-הדין או במשרדו של הלקוח (במקרה שלנו - המשיבה).

ראה לענין זה י. קדמי, בספרו "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", תשס"ד-2003, חלק שני, עמ' 923-922, 929; ע"א 407/73 יצחק גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ו-2 אח', פ"ד כט(1), 169 ; ב"ש 1529/83 ישראלי ירושלמי כהן ושות' נ' מדינת ישראל (הובא בעיקרי הטיעון של העוררת):

"הפעולות שעושה עורך-הדין בשם הלקוח אינן חסויות, ובכלל זה פעולות ומסמכים משפטיים שערך. ומהו מסמך משפטי לצורך זה - התקשרות שתנאיה מוסדרים בחוזה. החוזה הוא פעולה משפטית שנערכה עבור הלקוח, אך הוא מהווה את הפעולה המשפטית של אותו לקוח. החוזה איננו דברים שהוחלפו בין עורך-הדין ללקוחו בקשר לשירותו המקצועי. החוזה הוא הפעולה שנעשתה על-סמך אותם הדברים."

וב- עמ' 275 :

"חליפות מכתבים והתכתבויות בין עורך-הדין ללקוחותיו וכן חוות-דעת שניתנו, כל אלה הם לכאורה בגדר החיסיון, אלא אם יוכח כי אינם כאלה."